אם צפיתם בסדרת הדרמה הקוריאנית "זה בסדר לא להיות בסדר", אז בטח גם ראיתם את הספרים שהדמות הראשית חיברה – מון יונג (סאו יה ג'י).
בעקבות התגובות הטובות על הסדרה, הפידבקים וכמות הצפיות, החליטו לפרסם את סדרת ספרי האגדות שנקראו בסדרה לקהל הרחב.

1. הילד שניזון מסיוטים – הסיפור הזה מספר על נער צעיר שחווה סיוטים קשים ללא הרף. נמאס היה לו להתמודד איתם, הוא הלך לחפש מכשפה שתעזור לו להסיר את הסיוטים. הוא מבטיח לה שהוא יעשה כל מה שתרצה אם רק תוכל לעזור לו בזה.
היא לוקחת ממנו את הזיכרונות האומללים והילד נרפא מסיוטים שלו. ככל שחולפות השנים, הוא מבין שלמרות שאין לו סיוטים, הוא עדיין אינו מרוצה. המכשפה חוזרת ואומרת לו שאדם ילמד ויגלה יותר על החיים כאשר חווה צרות ויתגבר עליהן. אושר עוסק לא רק בדברים טובים אלא גם איך אתה נלחם בקרבות שלך ומתחזק בגלל זה.

2. ילד זומבי – הסיפור הזה עוסק באמא שנולדה לה ילד עם פרצוף גרוטסקי, כמעט לא אנושי. היא נאלצה להגן עליו מפני תושבי הכפר ולכן היא מסתירה אותו במרתף. הרעב שלו אינו יודע שובע והיא מרגישה כאילו הילד דואג רק לאוכל ואינו מרגיש רגשות. בכל לילה היא גונבת בקר כדי להאכיל אותו.
יום אחד, מגיפה מכה בכפר וכל האנשים עוזבים, עם משק החיות שלהם. האם החליטה להישאר עם ילדה, מחשש להשאירו לבד. בלי שום דבר להאכיל, היא חותכת לו את איבריה בזה אחר זה עד שהיא רק פלג גוף עליון. היא מחבקת את הילד כדי סוף סוף לאכול אותה כדי שהוא יוכל להמשיך לשרוד, אבל כשהילד עשה זאת, הוא דיבר בפעם הראשונה בהלם ואמר: "אמא, את כל כך חמה".

3. הכלב העליז – הסיפור הזה סובב סביב כלב קשור ליד עץ. במהלך היום, בזמן שאנשים מסתובבים, הוא תמיד כל כך עליז ותוסס! עם רדת הלילה, הוא בסופו של דבר בוכה ומתבכיין, רוצה לרוץ חופשי ולשחק בשטח. קול בתוכו אומר: "למה לא לגזור את הרצועה וללכת להנות?" באותו רגע, הכלב הבין שהוא לא יודע איך לברוח מהרצועה שלו כי הוא כל כך רגיל להיות קשור לעץ, והוא פשוט לא יודע מה לעשות יותר.

4. היד, ודג שד הים – פעם, תינוקת יפה נולדה למשפחה עשירה. היא הייתה יפה וחסרת פגמים כמו מגנוליות. אמה אהבה אותה כל כך שהיא התחייבה שתעשה הכל למענה. כשהתינוקת התחילה לאכול מזון מוצק, אמה התרגשה, "ילדה מתוקה שלי, אני אאכיל אותך בכל מה שתרצי לאכול. תפתחי את הפה לרווחה ככה אההה"
כשהתינוקת התחילה ללכת, אמה רצה בחיפזון למקום בו הייתה. "ילדה מתוקה שלי, אני אשא אותך. קדימה, קפוצי לי על הגב."
לאחר שגידלה את התינוקת בכך שסיפקה לה תמיד את כל מה שהיא צריכה, האם אמרה את זה, "ילדה האהובה שלי, אני צריכה קצת מנוחה עכשיו. את יכולה להביא לי אוכל?"
ואז הילדה אמרה, "אמא, אין לי ידיים. אף פעם לא השתמשתי בהם אז הם נעלמו".
"אז ילדה מתוקה שלי, את יכול לשאת אותי על הגב? הרגליים שלי כואבות."
ואז הילדה אמרה את זה, "אמא, אין לי רגליים. תמיד נשאת אותי על הגב. אז, אף פעם לא דרכתי על הקרקע. אבל במקום זאת, יש לי פה ענק," והיא פתחה את פיה הענק. ואז צעקה האם בכעס, "בכל זאת לא היית התינוקת המושלמת שלי. את כמו שד ים חסר תועלת. כל מה שאת יכולה לעשות זה לאכול את מה שאני מאכיל אותך. את לא יכולה לעשות שום דבר בעצמך. את כישלון מוחלט".
ואז זרקה האם את התינוקת לים הרחוק. אפילו מאז אותו יום, נאמר שהדייג יכול לשמוע בכי של תינוק בימים מפחידים וסוערים על הים.
"אִמָא. אִמָא. מה עשיתי לא בסדר? בבקשה בוא לקחת אותי. בבקשה תחזור ותביא אותי."

5. מציאת הפנים האמיתיות – פעם בטירה בעומק היער, חיו שלושה אנשים שמכשפת הצללים גנבה להם את הפנים האמיתיות. הילד חבש מסכה עם חיוך מביך. והייתה הנסיכה שהייתה רועשת אבל כולה ריקה בפנים, והיה גם אדם שנלכד בתוך קופסה. אז הם התחילו את מסעם למצוא את פניהם הגנובות. מכשפת הצל המרושעת הופיעה מולם פעם נוספת. היא חטפה את הילד רעול הפנים והנסיכה חסרת הרגשות.
"שניכם לעולם לא תצליחו למצוא את הפרצופים המאושרים שלכם."
לאחר שהטילה עליהם קללה כזו, היא נעלה אותם במנהרת שומות עמוקה וחשוכה. האיש בקופסה מצא את המנהרה אבל הכניסה הייתה כל כך צרה שהוא לא יכול היה להיכנס.
"מה אני עושה? אני צריך להוריד את הקופסה הזו מהראש שלי כדי להיכנס למנהרה".
עם זאת, הוא אזר אומץ והוריד את הקופסה מראשו. אחר כך הוא נכנס לתוך המנהרה והציל את שניהם. כשיצאו מהמנהרה החשוכה, השניים ראו את פניו של האיש מכוסים בלכלוך וזוהמה במקום הקופסה ופרצו בצחוק. הם צחקו וצחקקו. בעודו צוחק ללא שליטה, המסכה של הילד עם המסכה נפלה לפתע. גם הפחית המקיפה את פלג הגוף העליון של הנסיכה חסרת הרגשות נפלה.
האיש בקופסה, שיצא עכשיו מהקופסה שלו, אמר את זה כשראה את שניהם מוצאים את פניהם האמיתיות תוך כדי צחוק- "מה שמכשפת הצללים גנבה מהם לא היה הפרצוף האמיתי שלהם אלא האומץ שלהם למצוא אושר."